עברו כבר 4-5 שנים מאז שהיה לי איזשהם בעיות עם שוטרים. כשהייתי צעיר יותר, וגרתי בעיר קטנה יותר בפריפריה, המשטרה פעלה על מנת למגר את נגע "האלימות והסמים" ברחובותינו. כל כמה זמן, שוטרים היו עוצרים אותנו באמצע הרחוב ושואלים אותנו שאלות. באותה תקופה היה לי אפרו מאסיבי וזקן, מה שעשה אותי מועמד מספר אחת ל"סטלן תורן שאפשר לעצור" (נכון, אני לא מעשן סמים, אבל מה זה משנה, אני נראה כאילו אני כן). בעודי הולך ברחובות הכפרעיר שבו גרתי, ראיתי את האבולוציה של שיטות ה"מיגור". זה התחיל משוטרים שהיו עוצרים אותך באמצע הרחוב, שואלים האם יש לך ת.ז., בהרבה מקרים, כאשר היתה אחת, הם היו עוזבים אותך. כשלא היתה אחת, היו כמה שאלות וחיפוש. בתור מי שלא נהג ללכת עם ת.ז. באותה תקופה (או עם כסף, או עם שאר הדברים האלו שאנשים בוגרים הולכים איתם), עברתי לא מעט חיפושים. באחת מהפעמים האחרונות, השוטר ניהל עימי שיחה שהלכה משהו כזה (לא ציטוט מדויק, זה קרה לפני ארבע שנים):

- אתה לא משתמש בסמים?
- לא
- אף פעם?
- אף פעם
- אפילו לא פעם אחת?
- אמרתי כבר, לא.
- בחייך, כולם ניסו.
- אני לא.
- טוב, שלום.

כמובן שחשבתי שאחרי שעזבתי את הכפרעיר, הדברים האלו נגמרו. מלבד כמה היתקלויות קטנות, לא עברתי שוב את החוויה של שוטרים שמסתכלים עליך כאילו ברור שאתה אשם והשאלה היחידה היא במה. לפני יומיים, נזכרתי מחדש בהרגשה הנעימה של החוויה הזו. נסעתי להופעה בחיפה, הגעתי לחיפה כשעתיים לפני ההופעה, והחלטתי לצפות בשאריות מצעד הגאווה החיפאי. בעודי מתקדם לעבר הכניסה של גן האם, זוג שוטרים שעומד ליד הכניסה לגן מביט בי במבט לא נחמד.
(הערה: הדיאלוג שכאן לא מדויק, למעשה אני גם זוכר שאיפשהו באמצע הדיאלוג שאלו אותי האם אני זה מיכאל, והצעתי להציג תעודת זהות כדי להראות שאינני מיכאל כלל וכלל)
- "למה אתה רוצה להיכנס?" הם צועקים עליי.
- "כדי לראות את המצעד"
- "המצעד נגמר!"
- "אז אני רוצה סתם לטייל בפארק"
- "המצעד נגמר!"
- "טוב, אז אני סתם הולך לטייל בפארק"
- "המצעד נגמר!", הם אמרו ואחד מהם חסם את דרכי.
- "תגיד, אם אסור לי להיכנס למה אתם לא אומרים לי?"
- "המצעד נגמר!"
- "אז למה אסור לי להיכנס?"
- "אסור לך להיכנס"

אחרי הדיאלוג החביב לעיל, הלכתי משם. כמה דקות אחרי זה מצאתי כניסה אחרת שעליה לא שמרו ונכנסתי דרכה, תקעתי מעט מבטים בשאריות המצעד, והסתלקתי משם לפני שמישהו יתעצבן על הפשע הנורא שעשיתי.

מספר שאלות. על אף כל הדיבורים על מצעד הגאווה, עם כל המשטרתיות שיש סביבו, אפשר לשאול האם באמת מצב המדינה שלנו כל כך רע שהדרך היחידה שבה אנשים בעלי נטיות מיניות שונות מהרוב יכולים לא להסתתר הוא כאשר הם מוקפים בשוטרים? האם יש אווירה בקרב שוטרים מסוימים של "למנוע רעש", משמע, אם אין להם כוח לטפל בדברים, הם פשוט עושים צעדים שיראו שהם עובדים, על מנת לסגור את הבלגן המעצבן וללכת? האם לא היה נחמד יותר בלילות מסוימים בגן האם שבהם זוגות לא סטנדרטיים יכלו להתבודד בין השיחים בלי שאיזה שוטר מציץ, מאשר באווירה המתוחה של המצעד שבה הם מוקפים בשוטרים? האם יום אחד אני וכל שאר האנשים ש"נראים חשודים" נעשה מצעד משלנו, ומי יאבטח אותו?

עוד הזדמנות לראות את מופע החיים של גוטל בוטל – הסרט. ביום שישי הקרוב, ה-5 ביוני. הקרנת חצות בסינמטק. עדיין אפשר להוריד את הסרט בעד 5 שקלים, אבל עדיף לראות על המסך הגדול. אל תגידו שלא אמרתי.

יהודה לדג'לי ביום חמישי בארובה.
אל תגידו שלא אמרתי!

בואו נגיד לרגע שאני ספאמר שרוצה למצוא בקלות מלא אנשים עם כתובת גימייל. נכון, אני יכול לזחול על אתרים ולחפש, כמובן שזה לא יעבוד לי טוב כל כך מכיוון שהמון אנשים חכמים (כולל כותב הפוסט) דאגו לכתוב את המייל שלהם בלי השטרודל, למשל בתור: jenya (at) secret.com.

למעשה, הצורה הספציפית הזו כל כך נפוצה, כך שאפשר לנצל את העובדה שבניגוד לשטרודל שאינו נמצא על ידי מנועי החיפוש, הספאמר פשוט יכול לכתוב "at gmail.com" ולקבל ים כתובות טרי (כמובן שאפשר ויש צורך להוסיף עוד קצת זבל לחיפוש כדי לדלל את התוצאות, זאת מכיוון שמנוע החיפוש מאפשר לגשת רק לאלף הראשונים או משהו כזה)…

הערב הצגת הבכורה של הסרט מופע החיים של גוטל בוטל. הסרט יופץ דרך האינטרנט בחיוב ע"י משלוח SMS והורדה (או צפייה ישירה) מאתר הסרט. נקווה שהשיטה תעבוד והסרט יעשה מלא כסף. אני בכל אופן, הערב בהקרנה.

קליפים וטריילרים נוספים ב-youtube.
ראיון עם המפיק יריב מוזר בבמה – הכתבה הכי מקיפה על הסרט שמצאתי (בינתיים).
בגלריה – תמונות מצילומי הסרט מלפני בדיוק שנתיים.

בעקבות המלחמה: לצאת – שיר חדש של דני הדר.
שימו לב גם ל"מקום אחד" שאולי החמצתם.

יצא דיסק הסולו הראשון של נתי אורנן – עבודת בית. אפשר להוריד אותו במלואו מהאתר של נתי ואפילו לקנות.

תוך כדי הכנות לאתר הדיסק נתקלתי בסקיצה לשיר ישן מתקופה אחרת, שעדיין אקטואלי מתמיד – בוקר טוב חראלנד.

לא מדברים על זה הרבה אז הנה תזכורת. בכנסת עבר לא מזמן בקריאה ראשונה חוק הזיהוי הביומטרי שדורש מאזרחי המדינה לתת טביעות אצבע או להישלח למאסר. מבין המפלגות שחברי הכנסת שלהן תמכו בחוק: עבודה, ליכוד, קדימה, ש"ס. מבין המפלגות שהתנגדו להן: חד"ש. אני מצרף כתבה בווינט עם רשימת הח"כים שהצביעו בעד ונגד, לשיקולכם.

גרבולון מוסיף:
לאחר יום הבחירות אני רוצה להזכיר פוסט מלפני כשנה וחצי בעניין התפקוד של זהבה גלאון. לא כתבתי כאן מה דעתי על מר"צ והשתיקה שלה בזמן ה"מבצע" בעזה, אבל מי שמכיר אותי יכול לנחש. לפי המפלה של המפלגה העלובה הזאת, נראה שאני לא היחיד שחושב ככה. נראה שהשמאל עבר לחד"ש ושמאל הכורסה (אולי רוב מצביעי מר"צ בעבר) פשוט זלג למקום האמיתי שלו – קדימה.

דברים מוזרים קורים עם הזיהוי רוגלה של גוגל, היה איזה ערך לגיטימי בויקי (ראה פוסט מקורי) אשר גוגל טען שיש בו רוגלה. מישהו אחר אמר לי שגוגל עשה את זה היום לעוד כמה אתרים. הדבר הכי משונה הוא שלפני כמה דקות הערך בויקי חזר פתאום להיות מסומן על ידי גוגל כערך נקי ולגיטימי. למישהו יש פרטים על זה?

זה הפוסט המקורי:

הנה ניסוי מעניין.
נסו לחפש את
"epimorphism category theory"
בגוגל.
הדף הראשון שעולה הוא ערך בויקיפדיה, נסו להיכנס אליו.

יום טוב.

23/11/2008 שעה 9:24 אחרי לילה מפרך נולד בונגו הקטן (שם זמני) במשקל 3.750 ק"ג.
האם והתינוק מרגישים מצויין.

עוד תמונות בגלריה, שתמשיך להתעדכן בתמונות היורש מידי פעם