על שוטרים, מצעדים, וחוסר גאווה
20 ביוני, 2009 מאת tohavaעברו כבר 4-5 שנים מאז שהיה לי איזשהם בעיות עם שוטרים. כשהייתי צעיר יותר, וגרתי בעיר קטנה יותר בפריפריה, המשטרה פעלה על מנת למגר את נגע "האלימות והסמים" ברחובותינו. כל כמה זמן, שוטרים היו עוצרים אותנו באמצע הרחוב ושואלים אותנו שאלות. באותה תקופה היה לי אפרו מאסיבי וזקן, מה שעשה אותי מועמד מספר אחת ל"סטלן תורן שאפשר לעצור" (נכון, אני לא מעשן סמים, אבל מה זה משנה, אני נראה כאילו אני כן). בעודי הולך ברחובות הכפרעיר שבו גרתי, ראיתי את האבולוציה של שיטות ה"מיגור". זה התחיל משוטרים שהיו עוצרים אותך באמצע הרחוב, שואלים האם יש לך ת.ז., בהרבה מקרים, כאשר היתה אחת, הם היו עוזבים אותך. כשלא היתה אחת, היו כמה שאלות וחיפוש. בתור מי שלא נהג ללכת עם ת.ז. באותה תקופה (או עם כסף, או עם שאר הדברים האלו שאנשים בוגרים הולכים איתם), עברתי לא מעט חיפושים. באחת מהפעמים האחרונות, השוטר ניהל עימי שיחה שהלכה משהו כזה (לא ציטוט מדויק, זה קרה לפני ארבע שנים):
- אתה לא משתמש בסמים?
- לא
- אף פעם?
- אף פעם
- אפילו לא פעם אחת?
- אמרתי כבר, לא.
- בחייך, כולם ניסו.
- אני לא.
- טוב, שלום.
כמובן שחשבתי שאחרי שעזבתי את הכפרעיר, הדברים האלו נגמרו. מלבד כמה היתקלויות קטנות, לא עברתי שוב את החוויה של שוטרים שמסתכלים עליך כאילו ברור שאתה אשם והשאלה היחידה היא במה. לפני יומיים, נזכרתי מחדש בהרגשה הנעימה של החוויה הזו. נסעתי להופעה בחיפה, הגעתי לחיפה כשעתיים לפני ההופעה, והחלטתי לצפות בשאריות מצעד הגאווה החיפאי. בעודי מתקדם לעבר הכניסה של גן האם, זוג שוטרים שעומד ליד הכניסה לגן מביט בי במבט לא נחמד.
(הערה: הדיאלוג שכאן לא מדויק, למעשה אני גם זוכר שאיפשהו באמצע הדיאלוג שאלו אותי האם אני זה מיכאל, והצעתי להציג תעודת זהות כדי להראות שאינני מיכאל כלל וכלל)
- "למה אתה רוצה להיכנס?" הם צועקים עליי.
- "כדי לראות את המצעד"
- "המצעד נגמר!"
- "אז אני רוצה סתם לטייל בפארק"
- "המצעד נגמר!"
- "טוב, אז אני סתם הולך לטייל בפארק"
- "המצעד נגמר!", הם אמרו ואחד מהם חסם את דרכי.
- "תגיד, אם אסור לי להיכנס למה אתם לא אומרים לי?"
- "המצעד נגמר!"
- "אז למה אסור לי להיכנס?"
- "אסור לך להיכנס"
אחרי הדיאלוג החביב לעיל, הלכתי משם. כמה דקות אחרי זה מצאתי כניסה אחרת שעליה לא שמרו ונכנסתי דרכה, תקעתי מעט מבטים בשאריות המצעד, והסתלקתי משם לפני שמישהו יתעצבן על הפשע הנורא שעשיתי.
מספר שאלות. על אף כל הדיבורים על מצעד הגאווה, עם כל המשטרתיות שיש סביבו, אפשר לשאול האם באמת מצב המדינה שלנו כל כך רע שהדרך היחידה שבה אנשים בעלי נטיות מיניות שונות מהרוב יכולים לא להסתתר הוא כאשר הם מוקפים בשוטרים? האם יש אווירה בקרב שוטרים מסוימים של "למנוע רעש", משמע, אם אין להם כוח לטפל בדברים, הם פשוט עושים צעדים שיראו שהם עובדים, על מנת לסגור את הבלגן המעצבן וללכת? האם לא היה נחמד יותר בלילות מסוימים בגן האם שבהם זוגות לא סטנדרטיים יכלו להתבודד בין השיחים בלי שאיזה שוטר מציץ, מאשר באווירה המתוחה של המצעד שבה הם מוקפים בשוטרים? האם יום אחד אני וכל שאר האנשים ש"נראים חשודים" נעשה מצעד משלנו, ומי יאבטח אותו?






