"נפגשנו כרגיל במקרה
גיליתי שאני כבר לא כועס כמעט בכלל
ישבנו על ספסל בכיכר ואחר כך המשכנו אליה
היא הראתה לי ציורים שלה
וסיפרה שהיא כבר הרבה זמן לבד"

(מלבי נגמר)

"להרוג את ביל חלק אחד", השיר הטוב והמרגש באלבום, הוא אחד השירים העצובים ששמעתי לאחרונה. בלדה אורבנית על דייט שלא מי יודע מה מסתדר, מתובל בתיאורים יפים מתוך הסרט הקצת מבאס באיכויותיו של טרנטינו ("נהניתי אבל תודו שטרנטינו כבר לא מה שהיה" שר דני הדר). השיר, ביחד עם טרילוגיית המלבי המצויינת (מלבי, מלבי לבד, מלבי נגמר) מצליחים, למרות ארשת קצת-ילדותית וחזות פוסטמודרניסטית מעט-קרירה, לשדר הרבה בדידות, עצב ועליבות נפש. שירים עצובים, אישיים, שמצליחים לקלוע בול לשטחים האפורים של הריקנות התל אביבית. ולא רק הם. העליצות הראשונית שמשדר הדר מנופצת לרסיסים שיר אחר שיר. וזה מקסים, וזה עצוב, וזה בא לי כל כך בכיף עם החורף התל אביבי האפור.

"איפה אולי יש פה מועדון
עם מוזיקה של אהבה נכזבת
שם אני אשתה עד אור ראשון
פשוט אני לא יכולה אחרת
פשוט כי יש לי קוץ בנשמה
כואב לי אבל אין מי שיוציא לי
כשאני שותה זה קצת עוזר
אפילו שזה לא ממש בריא לי"

(זונה של המיתון)

ולמרות כל אלה, למרות המעלות הרבות באלבום היפה שהקליט, יש שם לא מעט נקודות שבירה. הראשונה היא ההקלטה הקצת חובבנית שלו, על גבול הלואו-פיי המחופף. חלק מהשירים הוקלטו בהופעות חיות, חלקם האחר הוקלט בדלות אמצעים מעציבה שמצליחה מאוד לבאס את ההאזנה אליו. אני לוקח בחשבון שהסאונד הלא מי יודע מה שיוצא לי מהרמקולים קשור גם לפורמט המעט מרגיז של ההאזנה המקוונת דרך אתר הבמה החדשה, אבל השורה התחתונה נשארת בעייתית. יש קסם בהקלטה ארעית כזו, שלא נותנת חשיבות רבה מדי לכל המסביב ונותנת את הבמה הראשית לטקסטים (המעולים) של דני הדר, אך תוצר הלואי המיידי שלה היא שזו לא תמצא את קהל המאזינים הפוטנציאלי לה היא ראויה. המגרעה השניה איתה מצליח איכשהו להתמודד האלבום הזה, הוא ההפקה הלא יציבה שלו. בולטים בקסמם באלבום הקטעים הרזים, בהם מלווה הדר רק בפסנתר או בגיטרה בודדה. כאשר העיבוד מתפתה לרוקיסטיות עודפת (להקת "ערופי שפתיים" מלווה את הדר ברוב האלבום), הוא מצליח לפספס את הרגש של חלק רב מהרצועות הנפלאות שמשוועות לצליל פשוט יותר. וחבל.

אך אל תטעו. למרות המגרעות היחסיות, "לאהוב בלי להכיר" הוא אלבום נהדר, שממצב את הדר כאחד הסינגר-סונגרייטרים הייחודיים ועתירי הפוטנציאל שפועלים כאן כיום. יהיה מרגש להמשיך לעקוב אחריו, שכן עם הקסם שלו קשה להתוכח, ואני כמעט משוכנע שעם ההפקה המוסיקלית הראויה הוא עוד יוציא אלבומים של מליון דולר.