אילן וירצברג חוגג את אלבומו בלבונטין
גם
לאילן וירצברג יש חלק במיתולוגיה המקומית, בעיקר זו הכתובה בעברית. כבר
התפעלתי מספיק מאלבומו החדש כאן, ועדין איני חש מסופק מספיק ממנו ואיני חש
שהעברתי את המסר די צרכו. אל תפספסו אותו. הופעה חגיגית נערכה שבוע שעבר
בלבונטין 7. שישי בצהרים, שמש מחממת שקפצה לשעה תמימה בטרם יסגרו עליה שוב
העננים. מה זה משנה, הלבונטין גם כך מתחת לאדמה. רוצים קשר קוסמי? שניה
לפני שאני יורד קומה, נכנסות הנוגות ללבונטין ונתקלות במטר שאלותי מה יהיה
כבר עם האי.פי הזה ומתי אוכל כבר להניח עליו יד. "בדיוק שמנו עותקים
באזן", אומרת נוגה. נו, אז אין אלוהים בשמים?
אבל יש גם אחד קטן בקומה התחתונה. עונג שבת מאת וירצברג את וייס לעיני
קהל לא רב, רובו מוזמנים ומבוגרים. שיר אחר שיר אחר שיר בשרשרת מופלאה של
קלאסיקות, מוצגת בידי גיבור הגיטרה הזה והשותף הלויאלי שלו, יעקב רביץ.
הוא פותח את המופע בשיר שדוקא מסיים את האלבום, בלוז קוסמי. הנה שוב קשר
קוסמי. אבל איפה העצב? דמעות שמחה, אולי. 10 דקות של סולו היישר ממיתריה
של גיטרת הקב"ה. וגם מקומן של קלאסיקות יונה וולך לא נבצרו. "לא יכלתי
לעשות עם זה כלום", "כשבאתי לקחת אותה מהעננים", "עוד מעט", "סקס אחר",
אפילו "Hey You" של הפלוידס, הגראנד פינאלה הקבוע שלו. "כולם זקוקים
לחסד", הוא שר בהדרן ואני חושב שהוא צודק. צריך לארגן הסעות למופעים כאלה
מכל קצות הארץ. שומע, גאיידמק? תפנה את כל חלכאי ארצנו המתרבים לוירצברג.
הם יקבלו אצלו שעה של רגיעה.
בדרך החוצה אני פוגש את אחותו של יעקב בקהל. אחת, קוראים לה יהודית.
ואני חושב לעצמי: במפלס העליון הנוגות, במפלס התחתון וירצברג
ויהודית. יכול להיות שה-GodMobile חונה כרגע בפינת נחלת בנימין?
***
טל וייס יוצאת למסע שלה לכיבוש הבועה. הצעד הראשון נפסע לפני שנתיים.
אלבום נסיוני, גישושי פתיחה, הרכב ליווי חביב, מפיק לא מדופלם מדי. תוצאה
חביבה, מינורית, נסלחת עבור מנה ראשונה. השבוע יצא החלק השני של המסע.
כבוד על ההתמדה. וייס עדין אנונימית יחסית אך לא נחה על זרי הדפנה. הבחורה
עובדת. לא רבות במעמדה מגיעות לאלבום השני. והפעם - וייס הולכת בגדול.
וירצברג תורם גיטרות, כמובן. כבר קלף אחד מנצח ביד. הקומוניקט מספר ש"על
המיקסים הופקד יורם וזאן (לורי אנדרסון, "סוניק יות'", "פאבליק אנמי", "וו
טאנג קלאן"), המאסטרינג בוצע בהליך אנלוגי ע"י מהנדס הקול האגדי גרג קאלבי
(בוב דילן, מיילס דייויס, "טוקינג הדס", פול סיימון...) ב"סטרלינג סאונד"
שבניו יורק". באלבום נוטלים חלק טל אורי ברנר והרביעיה הישראלית העכשוית
(רביעיה עסוקה...מתארחת גם באלבום של יערה אילון). ולבסוף - לייבל חדש, Ent-T שמו.
השיר הראשון - Tale From Black - הוא שיר כל כך יפהיפה, מהזן שכה אהוב
על הסצינה האלטרנטיבית שלנו. אפל, מלנכולי, עם קצב המונפק ממכונת כתיבה.
ולראשונה - שיר שלה שאני שומע באנגלית. תגידו ליסה ג'רמנו, תגידו סקאוט
ניבלט. אל תגידו כלום. פשוט הקשיבו. שינוי של 180 מעלות מאז ימיו של שמעון. טל וייס בדרך הנכונה.
שיר השבוע: דני הדר - "רקוויאם לבועה (תוסף לרגל המצב)"
הרבה זמן לא נפעמתי מטקסט של שיר שכה מטלטל, סונט ושורט, נוגד כל יסוד קונפורמיסטי במציאות שלנו, כפי שחשתי לאחר האזנה לשירו של דני הדר,
שסוגר את אלבומו החדש ("מה מה מה"). על האלבום ארחיב בקרוב, אבל אני חייב
להביא לידיעתכם את ההלם שאחז בי למשמע שיר זה. אחד משירי המחאה החזקים
ביותר שנוצרו כאן בשנים האחרונות, מתריס, מעצבן, שורף את כל נתיכי הציונות
הפטריוטים שעשויים להתקיים בגופו של כל ישראלי, במיוחד אם הוא לא נגוע
בפחימיסטיות סהרורית. מוסיקלית הוא נפלא, אך טקסטואלית, הוא עורר בי זעם
עצום, מה שמוכיח עד כמה הוא יעיל כמעורר מחשבה והגות ומנסה לטרפד קבעון
מחשבתי. כדרכו של הדר, אולי כותב השירים הכי ממולח ואקסצנטרי שקיים כיום
בארץ, הוא מצליח לשחוט כל פרה בעדר, קדושה או לא קדושה.
"החזיר השמן הלך לישון
חשבנו שעכשיו נתחיל לנשום
אז בא ממלא המקום החזיר השני
יצא שהוא יותר תוקפני
אפילו עוד יותר תוקפני"
ואפשר להבין שאנחת הרווחה שהוציא לאחר ששרון נפל למשכב לא ארכה ימים
לאחר שהבין את העסק עם אולמרט. שרון, שלעת זקנה זכה לעדנה כפאפא של כולנו,
"עלול" להתעורר אם יקריאו לו את הבית הזה.
"מיד הם לחצו ידיים
ממלא מקום החזיר והבובה של סטלין
ובמקום לנקוט הליך מדיני
שלחו אותך לצד השני
הם שלחו אותך לצד השני"
ואני רק יכול לציין שעמיר פרץ באמת מזכיר קצת את סטאלין. מכאן, השיר
פונה אל חייל צה"ל באשר הוא, כל אחד מהם, ומושיב אותו על ספסל הנאשמים
כשכתב האישום הוא החריף ביותר:
"לא נזכור אותך
נשכח אותך
לא תהיה שום עצרת
לא ערבי מחווה
לא אלבום למזכרת
כי אתה לא גיבור
רק פחדן צדקני
למה עברת לצד השני?...
אין שני כיוונים לשעון
אתה כבר לא תחזור מלבנון
איזה אפס אתה אליפלט
לא היית באמת צריך ללכת
יש מדוע ויש כיצד
לא מפציצים ילדים כלאחר יד
לא הורגים סתם כדי לנצח
לא הולכים אחרי רוצח
לא קופצים מהגג לא אומרים גם אני
ולא עוברים לצד השני
נשארים ולא עוברים לצד השני"
ושימו לב איך הדר מתכתב עם השיר אליפלט של אלתרמן, בעצמו שיר על חייל
ממושמע מדי וחסר אופי שהלך לקרב בלי לדעת למה. "אליפלט" היה שיר מחאה כה
נכון לאותה תקופה והדר מחזיר אותו לחיים בקונטקסט הלבנוני בצורה מושכלת.
בשיר המקורי שר איינשטיין:
"ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט"
ואילו הדר סוגר איתו את החשבון: "לא היית באמת צריך ללכת, יש מדוע ויש
כיצד", ועל הדרך רומז שכל חיילי צה"ל שיצאו למלחמה חסרי אופי ומחשבה,
מריונטות של המשטר. זהו לא שיר להשמיע בפני משפחות שכולות, הו לא.
"אתה לא קדוש מעונה
אתה סתם צייתן כרוני
אתה לא גיבור מלחמה
אפילו לא אקס מיתולוגי
עם הסיגריה שאחרי
חברה שלך ואני
שואלים למה עברת לצד השני?
למה עברת למה עברת למה? למה למה למה???"
קשה להאזנה, קשה לעיכול, פשוט קשה. |
