דני הדר ונגה שלו: כמה אהבה נרשם ע"י :  y99   בתאריך : 30/07/2007 14:28:03 פית\קית, 2007 "בכמה אהבה" ארבעה קטעים, כשלאחר שמיעות מרובות הדבר שהכי בולט בו- חוץ מזה שהוא ייחודי ומקסים- זו הדואליות: שני קטעים שלו/ שני קטעים שלה; שני קטעים של חשמלית- בס- תופים/ שני קטעים "לבד" – פסנתר וגיטרה; ובעיקר בתכנים אל מול שמות הקטעים. בסרט Box of moonlight מתגלגל גיבור הסרט, מנהל פדנט במפעל טורבינות שהפרויקט עליו ניהל הסתיים, למין בית-קראוון מוזר בטבע, שם חי לו צעיר מחוץ לחברה וכלליה. לאט, לאט נסחף המנהל לעולם זר לו, חפשי, מצחיק, כיפי ומבולגן, מגלה בעצמו צדדים חבויים וקפואים שאותו צעיר, בדרכו הילדותית והעולצת (ומתחת לשמח יש משהו אחר), עוזר לו לגלות. נזכרתי אסוציאטיבית בסרט הזה אחרי אותה הופעה פראית משהו של דני הדר בבית פתקית לפני כחודש. הדר הוא לא הצעיר בסרט אמנם, אך המפגש איתו ועם המוזיקה שלו לא דומה לשום דבר שנכנס למגירה מוכרת לי. בשבוע שעבר (17.7) הופיעו דני הדר ונגה שלו ב'צוזאמן' (מה זה השם הזה ? מה ?) וחולק לכל משלמ/ת איפי עם ארבעה קטעים (דיסק צרוב, היס בולט, עם מדבקה כזו עבה עליו שהדיסק נתקע כמעט כל פעם שאני רוצה להוציא אותו מהנגן במכונית..) בשם "כמה אהבה". אי אפשר לא להאמין להדר ושלו - הם חפים מכל פוזה, חיים את מה שהם עושים ועושים את מה שהם חיים, רציניים עם הומור עצמי בולט. ההופעה של שניהם היתה חוויה מיוחדת וחורכת. גיטרה בס, אקוסטית ובעיקר הקולות. כשהדר שר/צועק מבינים כל הברה. הוא נותן מקום לכל מילה, שזה מפחיד לפעמים, עם פה פתוח וגדול כזה... ככה. אי אפשר לחמוק... הקול של נגה שלו נע בין המוזר לפראי, והשתלב כ"כ טוב עם הקטעים של הדר וכמובן בקטעים שלה. באי.פי עצמו ארבעה קטעים, כשלאחר שמיעות מרובות הדבר שהכי בולט בו- חוץ מזה שהוא ייחודי ומקסים- זו הדואליות: שני קטעים שלו/ שני קטעים שלה; שני קטעים של חשמלית- בס- תופים/ שני קטעים "לבד" – פסנתר וגיטרה; ובעיקר בתכנים אל מול שמות הקטעים. "כמה אהבה" (יש לך לתת?), שיר הנושא, הוא השם החיובי לכאורה של האי.פי והקטע הראשון, אך "לא הרבה, לא הרבה, לא הרבה, לא הרבה" היא התשובה הנכונה. קטע ארצי וכבד על גבר שרוט, אובד ומנוול. בקטע השני, "עדיף" - ..."שתתקפל בצד" נגה שלו היא הסולנית. אם בקטע הקודם הגבר מנוול ולא מתחשב, כאן הוא חלש ומייבב: "איך בכית כל הלילה\ וכמה שהיה קשה". אכן, קטע כבד ומעיק. "כוכב הים" – גם כוכב וגם ים אך בודד על הקרקעית, לבד, לבד. נטוש. "על קרקע ים/כמו לא קיים/ תמיד הוא שם/ אותו כוכב/ולצידו כדור מראות/ שמפזר את אותותיו/ כוכב הים, כוכב הים/ שום דבר בשבילי שום דבר בשבילי/ רק כוכב ים". שיר קצר בליווי פסנתר בלבד, שמעביר תחושת בדידות גדולה. "לא חיה בכלל", הקטע שנועל את האיפי, נעל גם את ההופעה של השניים; קטע של יונה וולך שמורגש בו איך נגה שלו כל כך מחוברת אליו בשירה ובמחוות הגוף; קטע חריג לשניים עם גיטרה קלאסית בלבד במקצב בוסה נובה מר-מתוק ובביצוע מרשים. אני לא מתימר להבין את יונה וולך, אבל גם קטע זה מעביר תחושת עצבות ובדידות, למרות דימויי הטבע הגדולים- ואולי בגלל. "לא חיה בכלל, אילו מתווים בערפל סמיך קצף נע ברוח אביב, עצלן להימס ולשמור מתיקות. שערות רוחשות פרפרים, בל תאומן הילדה הזאת. שמש בלילות בונה, אדוות בוהק מתערסלת כסופה עיניים זורמות לפני ולפנים לא רואה, כמו בכלל." ---- זהו. זה קורה כאן ועכשיו לידינו. יצירה אמיתית, מרגשת ובועטת. דני הדר הוא מלחין ותמלילן ייחודי, שאסור לתת לחדות שלו להסתיר את היופי; ולנגה שלו יש קול ונוכחות לא רגילים בבועה. תקשיבו לאי.פי הזה, אחרת בעוד כמה שנים אולי תצטערו שהחמצתם. התמונה צולמה ע"י גרבולון   מתוך אינדי